וורן באפט – השקעות

וורן באפט הוא איל הון אמריקאי המתמחה בהשקעות ונחשב למשקיע הפרטי הגדול ביותר בעולם. עומד בראש חברת ההחזקות ברקשייר האת’וויי. הונו האישי נאמד באוגוסט 2020 במעל ל-81 מיליארד דולר.

בגיל 25 הוא הקים שותפות מוגבלת להשקעות בגיבוי פיננסי של משפחתו בסכום של 105,000 דולר ובתוספת מזערית מכיסו. שווי השותפות הגיע תוך פחות מעשר שנים ל-26 מיליון דולר.

ב-1965 רכש באפט חברת טקסטיל בינונית בגודלה ועם מחזור סביר בשם ברקשייר האת’וויי והפך אותה לחברת השקעות. הונה, שבעת רכישתה נאמד בכ-22 מיליון דולר, מוערך כיום בכ-248 מיליארד דולר; כעת, המניה של חברה זו היא המניה הבודדת היקרה ביותר בעולם.

לבאפט היו עוד כמה השקעות מוצלחות, ביניהן רכישה של חברות לסחר בתלושי הנחה- בה הוא פעיל עד ימינו אנו. באפט זוכה להערכה רבה, אנשים בודדים מתחרים על הזכות לשבת עימו לפגישות , הנמכרות במחירים גבוהים, כדי לשמוע ממנו עצות.
אמנם לא תמיד השקעותיו הן הצלחה, אך גם מכישלונות הוא מקפיד להפיק לקחים.

לדוגמה, ב-2011 רכשה ברקשייר האת’וויי( אותה חברה בה דנו קודם לכן) מניות של חברת IBM בסך 10.7 מיליארד דולר, שערכן ירד במיליארד דולר לאחר פרסום דוח מאכזב של IBM, וירד בעוד 750 מיליון דולר לאחר פרסום דוח מאכזב נוסף.

דוגמה נוספת הינה, כפי שעלה בשאלה מטעם המשקיעים באסיפה השנתית, לגבי אי רכישת חברות בשיא אחת המפולות בבורסה. התשובה הייתה- “לא מצאנו רכישות ראויות” מה שהעיד כי לדעתו הנפילות לא ביטאו מספיק את המצב. הניתוח התברר כניתוח שגוי, כיוון שכאמור גם בשיא ירידת המחירים לא ביצע רכישות, והמתין למחירים טובים אף יותר.

חלק מפרסומו , והכבוד לו הוא זוכה, נובעים גם מהצהרות ומעשים המקדמים את רעיונותיו. באפט מקפיד להדגיש ולפעול לקדם שני עקרונות:

1. חשיפת הכשלים הניהוליים, המביאים לכך כי בכלכלת השוק הקיימת, המנהלים העשירים מקבלים תגמול בעל ערך רב מדי, ביחס לכישוריהם ולתרומתם לחברות שבניהולם.
2. החזרת רווחים לכלל הציבור. באפט הכריז לא פעם על כוונתו לתת את הונו לצדקה. השקעה זו, שבה הוא מתכוון לתרום כ-85% מהונו למטרות צדקה וקרנות צדקה גם כן  (כ-31.4 מיליארד דולר). זאת כמובן שאם בתנאים מסוימים שהקרן חייבת לעמוד בהם. מתן זה  ייחשב למתן הצדקה הגדול ביותר בהיסטוריה. יחד עם ביל גייטס הוא מקדם  את התחייבות הנתינה, מיזם המעודד מיליארדרים לתרום לצדקה את מרבית הונם.

כמובן שכל העוסקים בהשקעות מנסים למקד מהם כללי ההשקעה לפיהם הוא פועל.

כמובן, אפשר לעקוב אחרי ההחלטות השונות להשקעות של וורן באפט. זאת, מכיוון שרשות ניירות ערך האמריקאית דורשת מכל מנהלי ההשקעות שיש להם יותר מ -100 מיליון דולר נכסים להגיש טופס 13F רבעוני כדי לחשוף כל שינוי בבעלות המניות. זיהוי הכללים והעקרונות מוסיפים שקיפות חשובה לשוק המניות ונותנים אפשרות לחיקוי, ובשאיפה לקבל את ההחלטה הטובה ביותר ממשקיע מנוסה כמו באפט.

כאמור, גם באפט עצמו משתף את הכללים המנחים שעזרו לו לבחור כמעט תמיד את ההשקעה הטובה ביותר.

1. השקעות לטווחים ארוכים- אחזקה של מניות לטווח ארוך. כמו עיקרון ריבית דריבית – תשואה על תשואה, קרי תמיד ערך הכסף כעת הוא פחות מאשר השווי העתידי שלו הודות לריבית( מכל סוג אפשרי שהיא) , רצוי כמובן גבוהה ומתאימה לצורכי המציאות והכלכלה החופשית. חוץ מהניתוח המתימטי,  העיקרון הזה מחביא עיקרון נוסף – סבלנות. כדי להרוויח הרבה צריך התמדה וסבלנות. זה לא מגיע בשנה ולא בשנתיים, אלא על פני כמה שנים. באפט מסביר כי מנהלי קרנות ההשקעות שמולם נמדדו ביצועי ה-S&P (המדדים המנוהלים על ידי סטנדרד אנד פורס, ומיוחס למאות התאגידים הנמצאים בו), מנהלים אלו  ביצעו עשרות אלפי פעולות של קניה ומכירה. ריבוי פעולות אינו, לדבריו, מבטיח ביצועים טובים יותר ובמקרים רבים דווקא המתנה עשויה להבטיח ביצועי יתר.
2. לא להשקיע במיזמים וחברות שלא הצליחו, או היו עם תזרים בסדר גודל נמוך. ניתוח יסודי  ותחקור של כל אחת מהחברות, בעיקר על תוצאותיה הכספיות. באפט מאמין בניתוח עסקי של החברה, בהתבסס על הסביבה העסקית שלה, על תוצאותיה, על היתרונות והחסרונות שלה, על התחרות בענף, על הלקוחות, ואז הוא מחליט אם להשקיע בחברה. זו הסיבה שבאפט נמנע מהשקעה בחברות האינטרנט בתחילת הדרך, כיוון שאלו היו חברות שהתבססו על מודל של כמות גולשים בלי מודל יציב  של הכנסות ורווחים. ואכן, חברות רבות בתחום זה קרסו, גם אם יש מספר סיפורי הצלחה מדהימים.
3. השקעות סולידיות יחסית בתעשיות מסורתיות, ומעט יחסית בחברות בתחום ההיי-טק, הטכנולוגיה והתקשורת. אחת ההשקעות הגדולות שלו היא חברת קוקה-קולה, שאת מניותיה הוא מחזיק עשרות שנים.
4. השקעות מההון העצמי. באפט עצמו מושקע במידה רבה, ולכן גם אם רצה לפרוש מניהול הקרן לפני מספר שנים וחזר בו. באיגרת שהוא שלח למשקיעי ברקשייר האת’ווייהוא הסביר להם כי הוא אכן רצה לפרוש אך מצבו הכלכלי לא מאפשר לו.
5. אמונה באחידות ההשקעות תחת אותם מדדים-זאת, בניגוד לכל התיאוריות הכלכליות על גיוון בעת בניית תיק השקעות. ככל שאתם מגוונים יותר את תיק ההשקעות שלכם, אתם בעלי. זה לא  מה שמנהלי השקעות אמורים לעשות. מנהלי השקעות אמורים לייצר תשואה בזכות בחירה של השקעות טובות, וזה יכול להיות גם מספר בודד של השקעות. באפט תמיד השקיע במספר מצומצם יחסית של חברות.
6. מניות הן אמצעי השליטה והבקרה היא טובה לחברה ,והיא זאת שיוצרת את הערך המוסף לה. בפועל, באפט גם מחזיק בגרעיני שליטה בחלק מההשקעות שלו, אבל לא בכולן.  המניות מבטאות את כמות העניין בחברה והאמונה ברווחיות עתידית בצורה שתקדם את ביסוס החברה, ללא תנאי וקשר לאיזה נישה מדובר.

באפט מציע ,למשקיע הממוצע, להשקיע 90% מכספי הפנסיה שלך בקרן אינדקס (קרן אינדקס היא כל קרן שמנסה לשכפל מדד. מדובר ברכבי השקעה “פסיביים” אשר רק דורשים לבצע את אותה מערכת כללים של ספק האינדקס, אך עושים זאת באמצעות עסקאות אמיתיות)  מבוססת מניות. באפט מציע להשקיע את 10% האחרים באג”ח ממשלתיות קצרות טווח( בהן הממשלה מקבלת תשלום ,ומבטיחה להחזיר אותו לאזרח המשקיע עם ריבית סימלית). אלה מממנים פרויקטים ממשלתיים. הם בסיכון נמוך יחסית ומשלמים ריביות נמוכות בהשוואה להשקעות אחרות.

נכון לשנת 2020, לאחר שפל חסר תקדים, בין השאר עקב הקורונה, עבור השקעות של וורן באפט, בשלושת החודשים הראשונים של השנה- הצליחה החברה העיקרית שלו, ברקשייר הת’אווי (BRK.B), לבצע שינויים גורפים בתיק המניות שלה ברבעון השני\Q2. מתחילת שנת 2020, וורן באפט התמקד בעיקר במכירת מניות אינטנסיבית. לאחר ש”זרק” מניות ב -19 סיטואציות ושלבי חיים שונים של ההשקעות שלו בחברות השונות- אזי- במהלך הרבעון הראשון, וורן באפט יצא לגמרי משבע חברות ומכר חלקים\מניות שליטה מ -11 חברות נוספות.