מדריך להשקעה בסטארטאפים

פיזור סיכונים– בכל תוכנית השקעה, רוב האנליסטים ממליצים על פיזור סיכונים, ולא לבחור רק אפיק השקעה אחד. במקרה של השקעה בסטארטאפ, מדובר על פיזור סיכונים כפול.
ראשית, להחליט מהו החלק היחסי מתקציב ההשקעות שלנו אנו רוצים להשקיע בסטארט-אפים. שנית- את החלק היחסי הזה, מומלץ לפזר אותו בין  כמה חברות. באופן זה, הצלחת השקעה אחת עשויה לפצות על אי הצלחה של השקעה אחרת. כך נגדיל בצורה משמעותית את הסיכוי להיות שותפים בחברה מנצחת.

“השקעת צמיחה” מוקדם ככל האפשר– איתור חברות אשר הן עדיין בתחילת הדרך, בעלות פוטנציאל לצמוח מעבר לממוצע בענף. בניגוד להשקעות ערך, השקעה בסטארטאפ הינה מקרה קיצון של השקעת צמיחה, בו אנו בונים על שווי חברה, ממש בתחילת דרכה, שווי שיתפתח מעל ומעבר לממוצע בענף. ככל שהשלב בו השקעתם בחברה הוא מוקדם יותר, כך שווי החברה (ואליואציה) בסיבוב הגיוס יהיה נמוך יותר, מה שיקנה לכם יותר אחוזים בחברה, ויגדיל את פוטנציאל התשואה שלכם.

מעמד המשקיעים- ישנן שיטות השקעה לא מועטות בסטארטאפים, וזכויות המשקיעים בכל שיטה שונות. במיוחד בגלל שגופים מסוגים שונים משקיעים בסטארטאפ- משקיעים פרטיים, קרנות הון סיכון, אנג’לים, גופים מוסדיים וגם “משקיעים קטנים”, ייתכן שלכל משקיע זכויות שונות עקב ההשקעה.

מעמד המשקיעים מוסדר בחוק החברות ובתקנון של החברה המגייסת. הזכויות נחלקות לזכויות לקבל את  החזר ההשקעה, זכויות מידע, זכויות השתתפות בקבלת החלטות ועוד.

זיהוי ובירור כישורי צוות היזמים והקשרים ביניהם– לא מעט מחקרים מוכיחים כי מרכיב מהותי בהצלחת סטארטאפ, אפילו מעבר לרעיון או למוצר, הינו צוות היזמים.
יתרה מזאת, גם אם מתברר כי ישנה טעות באפיון צרכי השוק או פיתוח מוצר מסוים, צוות יזמים טוב יהיה מסוגל לבצע את התיקונים הנדרשים, ולהמשיך “להסתער מחדש”, וכך ההשקעה עדיין תניב תשואה, אם כי עם פיתוח אחר.
הקמת סטארט-אפ הוא תהליך מורכב מאד, עם קשיים לא מעטים, ובהם אפיון צורך מדויק, פיתוח מוצר, חדירה לשוק, חינוך שוק, התמודדות מול מתחרים משמעותיים, התמודדות עם שינויים ברמה היומיומית, וכל זאת בתקציבים צנועים או בהשקעת זמן ללא תמורה. חובה לזהות האם צוות המייסדים והיזמים בעל כישורים להוביל בתנאים אלו.,
סריקת ניסיון החיים, הידע טכני, הרקע עסקי, המומחיות בתחום הפעילות של הסטארט-אפ, יכולת שיווק,והיכרות עם עולם הסטארטאפים קובעים את חוזק הצוות המוביל, ובו למעשה מתבצעת ההשקעה. קריטי גם להבין כמה היזמים מתכוונים להשקיע בסטאטראפ-משרה מלאה , או תוך כדי עבודה בחברה אחרת,כמה הם מחויבים ליזמות, ומה החזון האישי והצוותי שלהם. ככל שנראה שמדובר בצוות חזק , מגובש, אמין ובעל חזון, יש סיכוי שיצליחו לממש את הרעיון ולהפוך אותו לפוטנציאל עיסקי.

זיהוי הפוטנציאל העסקי– פוטנציאל עיסקי הוא ניתוח מושכל של ההיתכנות שעסק מסוים אכן יהפוך משמעותי , עם מחזור גדול ונפח פעילות. אלו מוצרים יממשו את הפוטנציאל העיסקי, זוהי כבר שאלה אחרת, וגם המשקיעים המקצועיים ביותר לא יתמיד יודעים איזה מוצר יהפוך נפוץ. פוטנציאל עסקי, לעומת זאת, הוא דבר שבדרך כלל אפשר לנתח , די בהצלחה.

ישנן סדרת נושאים מקובלים לבחינת הפוטנציאל העיסקי, אותם מברר כל גוף השקעה מסודר, וגם המשקיע הפרטי יכול לברר את חלקם בצורה די קלה.
הגדרה ברורה של הצורך לו עונה המוצר, השלב בו נמצא הפיתוח, הגנה בפטנט על עקרונות המוצר,  יתרונות מול מוצרים קיימים, הבנת גודל השוק הצפוי, כמות מתחרים, שיעור צמיחת השוק, האם השוק צומח, זיהוי הכנסות אפשריות וסוגי המודל העיסקי המוצע- מאפשרים לנצח את הפוטנציאל העיסקי.

בחינת שווי החברה הנוכחי- תהליך מורכב במיוחד, וברמת סיכון גבוהה בשלבים הראשונים של הסטארט-אפ. בפועל, השווי(Valuation) מתקבע בהשקעה הראשונה, ומהווה ייחוס להשקעות לאחר מכן.

בהערכת שווי החברה בודקים המשקיעים את המוצר של החברה, השלב בו נמצא הפיתוח, אבני דרך משמעותיות שהושגו,היתרון הטכנולוגי של החברה, פטנטים שאושרו, איכותו וחוזקו של הצוות, התחום בו עוסקת החברה, גודל השוק אליו פונה החברה, והיכולת להוציא לפועל את התוכניות.
לפי אחוז המניות שקיבל המשקיע, מוגדר למעשה שווי החברה אחרי ההשקעה. אם תמורת השקעה של 250 אלף דולר קיבל המשקיע 25% מהמניות, סימן ששווי החברה הינו מיליון דולר.

ניתוח תזרים המזומנים(תקציב) המתוכנן בסטארטאפ, בדגש להוצאות- קיום תקציב מתוכנן הוא תנאי ראשוני להגדרת הסטארטאפ כרציני ובעל פוטנציאל, אבל חובה להתעמק בתוכנית ההוצאות של הסטאטראפ, כמרכיב התקציב. צד המכירות וההכנסות הינו עדיין תחזית, לעיתים מאד אופטימית ומונעת מהאמונה של היזמים, אך צד ההוצאות ניתן להגדרה ודאית יותר.תחזית ההכנסות בפירוש יכולה לא להתממש, בודאי בתחילת הדרך, ולכן חשוב להקפיד על ההוצאות המבוצעות בכספי ההשקעות. ניתוח כישלונות רבים של סטארטאפים מראה כי הסיבה העיקרית לכישלון הינה  בגלל הוצאת כל כספי הגיוס, לפני השלמת שלבי פיתוח הכרחיים ושיווק ראשוני. לכן נדרש לוודא כי  תקציב ההוצאות יספיק לחברה לפחות ל-12 חודשים (יש המגדירים  18) חודשים ללא הכנסות.

זכויות וחובות המשקיעים-  בירור מדויק מה נדרש מהמשקיע, ומה יקבל בתהליכי הקיום השוטפים של הסטארטאפ.
זכות המשקיע לקבל  דיווח של החברה לבעלי מניותיה לאחר השלמת גיוסים, עידכון  מצב באמצעות עדכונים רבעוניים ודו”חות שנתיים מבוקרים.

שמירת מחויבות היזמים כלפי החברה – בדרך כלל על ידי מנגנון  ה- REPURCHASE . מטרת מנגנון זה היא לשמר את היזמים בחברה לאחר הזרמת כספי ההשקעה.קיים מנגנון סנקציה, לפיו יזם שיעזוב את החברה בפרק זמן שייקבע, יאבד חלק ממניותיו, שיחולקו בין המשקיעים האחרים והיזמים שנותרו, כאשר גודלו של חלק זה קטן ככל שמתרחקים ממועד השלמת ההשקעה.

זכות הצטרפות למכירה (Tag-Along) – יצירת אחידות בזכות המכירה בין היזמים לבין המשקיעים. משמעותו,  כי המשקיעים יהיו רשאים להשתתף בכל עסקה למכירת מניות החברה של מי מהמייסדים.

זכות מצרנות (Pre-Emptive), המשמרת  לבעלי המניות את הזכות להצטרף לכל סבב גיוס עתידי נוסף של החברה כדי שאחזקתם לא תדולל באופן אוטומטי במקרה שכזה.

חובת הדיווח על עסקאות עם בעלי עניין, עם דרישה מבעלי העניין, מהיזמים ומאנשי מפתח בחברה לבצע עסקאות, רק לאחר קבלת אישור מיתר בעלי המניות לכך ברוב מיוחד.

איסור חלוקת דיבידנד בתחילת הדרך למניעת המייסדים ומבעלי המניות העיקריים בחברה, לצרוך את כספי ההשקעה על ידי משיכת דיבידנדים מקופת החברה, ולהבטיח שכספי ההשקעה וכספים עתידיים שייכנסו לקופת החברה במהלך תקופה מסוימת ( בדרך כלל שנתיים לאחר הגיוס) ישמשו לפיתוחה ולקידומה של החברה בלבד. בכך דומה הסטארטאפ להשקעות צמיחה, שם באופן עיקבי רוב הרווחים מופנים להמשך צמיחה ולא לדיבידנדים.

משמעות גיוסי הון נוספים, בדגש לדילול מניות- כל גיוס הון שהחברה עורכת כרוך בהנפקת מניות חדשות, אשר מגדילה את מספר המניות הכולל בחברה ובהתאם מפחיתה את חלקם היחסי של בעלי המניות הקיימים בחברה- דילול.
מבחינת רווח הדבר ברוב המקרי איננו בעייתי,  כי אמנם הדילול מקטין את החלק היחסי באחזקות החברה, כיוון שכמות המניות שברשות המשקיע אינה  משתנה, אך לרוב שווי החברה בסיבוב הגיוס החדש גבוה יותר (מה שקורה בדרך כלל בגיוסי המשך), כך ששווי המניות שברשות המשקיע עולה, ויש לו רווח “על הנייר”.
אבל הדבר עשוי להיות בעייתי מבחינת יכולת ההשפעה, זכויות הצבעה וכוו’, ולכן כדי לשמר את החלק היחסי באחוז החזקות החברה, על המשקיע לוודא מבעוד מועד שהמניות שברשותו מקנות זכות מצרנות(Pre-Emptive),  אשר מאפשרת להשתתף בסבבי הגיוס הבאים. יש לזכור כי מאחר ושווי החברה צפוי להיות גבוה יותר, כך גם יגדל סכום הכסף שנדרש  להשקיע.
כפי שהוצג בתחילת המדריך, במחזור חיי הסטארטאפ, מרביתן של החברות יערכו מספר סבבי גיוס, החל משלב ה-Pre-seed הצעיר, בו קיים קונספט, מוצר מתקדם יותר(גרסת בטא- הגרסה שלאחר שיפור אב טיפוס בעקבות סדרת ניסויי פיילוט, ובשלה דיה להפצה לבודקים חיצוניים) והרבה רצון טוב,  דרך שלב ה-Seed שבו לחברה יש כבר מבנה ארגוני בסיסי ומוצר בשלבי פיתוח מתקדמים, ועד גיוסים מתקדמים יותר דוגמת  Round A,  בו לחברה יש כבר מוצר עובד לצד הכנסות ממכירה.

לסיכום, ערוץ ההשקעה בסטארטאפ הינו ערוץ שווה בחינה מפורטת. ישנו פוטנציאל גדול, כמו גם סיכון לא מועט, ומדריך זה ריכז את עיקרי שיטת הבחינה של כדאיות ההשקעה.
מהפכת הכלכלה השיתופית פתחה את האפשרות להצטרף לקהילת המשקיעים בסטארטאפים, זכות שהייתה בעבר שמורה לבעלי הון “כבדים”. מימוש השקעות מושכלות, ייתכן שתהפוך גם אתכם למשקיעים מאד מאושרים בעוד כמה שנים!